החלטה בתיק ע"מ 2395/12

המשיב בתיק 2395/12 והעורר בתיק 2404/12 (להלן - המשיב) נעצר ביום 11.9.12 לאחר שנחשד ביידוי אבנים באזור נבי צלאח בשלוש הזדמנויות.

המשיב שמר על זכות השתיקה בחקירתו, אולם התביעה סברה כי יש בידיה די ראיות על מנת להוכיח את אשמתו של המשיב, ועל כן הוגש נגדו כתב אישום המכיל שלושה אישומים שבכל אחד מהם הואשם ביידוי אבנים. פרטי האישום מתייחסים לאירועי הפרות סדר שהתרחשו, לטענת התביעה, בתאריכים 28.4.12, 4.5.12 ו-18.5.12.

בית משפט קמא הורה על שחרורו של המשיב לאחר שסבר כי קיימת בעייתיות בחומר הראיות, וניתן לפיכך להסתפק בחלופת מעצר. התביעה לא השלימה עם החלטה זו והגישה ערר על עצם השחרור, ואילו הסנגוריה הגישה ערר על תנאי השחרור, הקשים מדי לטעמה.

במהלך הדיון לפניי חזרה בה הסנגוריה מהערר על תנאי השחרור, ועל כן אני מורה על מחיקת ערר זה (ע"מ 2404/12). נותר לי לפיכך להכריע בערר התביעה. אקדים ואומר כי השאלה השנויה במחלוקת הינה שאלת קיומן של ראיות לכאורה. לא הייתה מחלוקת כי אם ישנן ראיות לכאורה, ישנה במקרה זה עילת מעצר המצדיקה מעצר ללא חלופה.

התשתית העובדתית

כתב האישום מתייחס לשלושה אירועים שהתרחשו בתאריכים שונים. התשתית העובדתית בכל אירוע מבוססת על צילום של המשיב שנעשה בידי צלם צבאי. הזיהוי של המשיב נעשה לא בידי אותם צלמים, אלא בידי אדם שלישי שנעצר בידי כוחות הביטחון, ומסר כי הוא מכיר את המשיב וזיהה אותו בשלוש תמונות. אותו אדם לא מסר כי הוא ראה את המשיב מיידה אבנים באותם אירועים אלא כאמור רק זיהה אותו כמי שמופיע בתמונות.

אקדים ואומר כי אני סבור כי קיים כשל בתיק החקירה המשפיע על הערכת הראיות במקרה זה, אולם אתייחס אליו בהמשך אגב הדיון בראיות בנוגע לפרט האישום הראשון. נתחיל את הדיון בשני פרטי האישום האחרונים דווקא, שלגביהם, גם לולא כשל זה, קיימת בעייתיות בתשתית הראייתית.

פרט האישום השני מתבסס על צילום בו נראה אדם מניף קלע, וכן על צילום שנראה הגדלה של אזור הפנים. דא עקא, כי הצילום בו מדובר הינו מטושטש, וקיים קושי ממשי לזהות מי אותו אדם המצולם בתמונה. מאחר ותווי הפנים אינם ברורים כלל, לא ניתן לקבוע כי המדובר במשיב, ובכל הכבוד לאותו אדם שטען כי זיהה את המשיב בתמונה, אני מתקשה לראות כיצד עשה כן, בהינתן איכותה הנמוכה של התמונה. לפיכך, בכל הנוגע לפרט האישום השני, קיים קושי ממשי בקיומן של ראיות לכאורה.

פרט האישום השלישי מבוסס על צילום נוסף, בו מצולם מי שנטען כי הוא המשיב ותווי הפנים ברורים יחסית. אף אם נניח כי אין קושי בזיהוי במקרה זה, אין להסיק מתמונה זו כי המשיב יידה אבנים. הוא עומד (בהנחה שזה המשיב) יחד עם אנשים נוספים, אשר אף אחד מהם אינו מניף קלע או מחזיק באבן, ואין כל ראיה אחרת כי מי מהאנשים המצולמים בתמונה יידה אבנים באותו אירוע. לפיכך, אין מנוס מלקבוע כי אין בידי התביעה ראיות לכך שהמשיב יידה אבנים כפי הנטען בפרט האישום השלישי.

פרט האישום הראשון מבוסס על צילום אחר, אולם מצילום זה עולות בעיות אחרות. בצילום זה נראה אדם המניף קלע. כמו כן קיים ריבוע בו ישנה הגדלה של אזור הפנים. מעיון בתמונה זו ניתן לראות כי ישנם תווי פנים ברורים יחסית, וייתכן להגיע למסקנה כי המדובר במשיב ולא באדם אחר. עם זאת, מצאתי כי ישנם פגמים גם בראיה זו. אבהיר את כוונתי להלן.

בתיק החקירה קיימת עדות של צלם צבאי שטען כי צילם הפגנה בתאריך 27.4.12. התמונה המופיעה באלבום בו מדובר נושאת את התאריך 28.4.12. אכן הצלם הצבאי טען בחקירתו כי המדובר בטעות וכי צילם את ההפגנה בתאריך 27.4.12, אולם לא הוא זה שערך את האלבום והוסיף את התאריכים. בנקודה זו קיים פגם בסיסי בתיק החקירה ביחס לכל התמונות. המדובר בתמונות שעל פניו עברו עריכה. כשמדובר בתמונות, שצולמו במדיה דיגיטלית, והועברו לאחר מכן ל"אלבום" תוך עריכה (למשל הוספת התאריך של התמונה, וכן, ככל הנראה, הגדלת אזור תווי הפנים), אין די בעדותו של הצלם. יש צורך גם בעדות העורך, אשר עליו להעיד אילו פעולות עריכה ביצע.

כשמדובר במדיה דיגיטלית, בה ניתן לערוך בקלות מניפולציות ושינויים, ישנה חשיבות ממשית לעדות של מי שערך את התמונות. עדות זו חשובה על מנת להגיע לכלל מסקנה כי אין שינויים לא לגיטימיים בתמונות. עדות כזו צריכה להתייחס למספר שאלות רלוונטיות כמו למשל מתי נערכה העריכה, כיצד ניתן לדעת כי המדובר בתמונות שצולמו בתאריך הנטען, לוודא כי הגדלת אזור תווי הפנים נעשתה מאותה תמונה ואין המדובר בהדבקה של תמונה ממקום אחר, באיזה אמצעי נעשתה ההגדלה של אזור תווי הפנים וכדומה.

אינני רואה מניעה כי התביעה תשלים את הדרוש השלמה בעניין זה בעתיד, גם ביחס לתיק הנוכחי, אולם דומני כי בשלב הנוכחי ישנו קושי להסתמך אך ורק על תמונה זו לצורך קביעה כי קיימות ראיות לכאורה מובהקות.

כאמור, ביחס לשני האישומים האחרים, אין בידי התביעה ולו ראיות קלושות ליידוי אבנים.

לפיכך, מאחר ומדובר בתיק בו הראיות מצביעות לכל היותר על אירוע בודד, וגם ביחס לאירוע זה קיימת בעייתיות בראיות, אני סבור כי היה נכון לקבוע חלופת מעצר.

לא למותר לציין, כי אם תשלים התביעה את הדרוש השלמה, ואם תשתכנע הערכאה הדיונית כי המשיב אכן יידה אבנים כפי המיוחס לו בכתב האישום והוא יורשע, אינני רואה מניעה כלשהי להורות על החזרתו של המשיב לעונש ממשי של כליאה בפועל. כידוע, שאלת המעצר לחוד, ושאלת העונש לחוד, ואין החלטת השחרור צריכה להשפיע על שאלת העונש הראוי אם יורשע.

לאור האמור לעיל, ערר התביעה נדחה בזאת.

ניתנה היום, 24 בספטמבר 2012, ח' בתשרי התשע"ב, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: